Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שאר אבות הטומאות פרק טו

א) ספק דברי סופרים כיצד, ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, ספק שלא שתה ושלא אכל, ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו עליו מים שאובין, ספק שלא בא ושלא נפלו -- הרי זה טהור.

ב) וכן אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין, או בא במים שאובין או נפלו עליו מים שאובין, וספק נגע בטהרות אלו, ספק לא נגע -- הרי טהרות אלו טהורות.

ג) וכן האוכל ספק אוכלין טמאים, והשותה משקין שהם טמאים בספק -- הרי זה טהור; וכן האוכל תרומה תלויה, טהור. וכן כל כיוצא באלו מוולדי טומאות, שהן מדברי סופרים -- ספקן טהור. אבל אב שהוא מדברי סופרים -- ספקו טמא, אלא אם כן היה האב עצמו טמא בספק: כגון בית הפרס וארץ העמים, שאין שורפין על ספק מגען כמו שביארנו -- ספקו טהור.

ד) [ב] ספק החולין -- היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה, והן הנקראין פרושין. כיצד, אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן -- הרי אלו טהורות בכל הספקות כולן, ואין להן טומאה אלא טומאה ודאית.

ה) [ג] ספק הקרבנות כיצד, מחוסר כיפורים שיש עליו ספק חמישה קרבנות, כגון האישה שיש עליה ספק חמש זיבות, או ספק חמש לידות -- מביאין קרבן אחד, וטהר לאכול בקודשים; ואין השאר עליו חובה, כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה.

ו) [ד] ספק נגעים כיצד, עד שלא נזקק לטומאה -- ספקו טהור, כמו שביארנו בפרק שישי מהלכות נגעים. [ה] ספק עומד ועובר כיצד, מצורע שהיה יושב תחת האילן ועבר הטהור, ספק האהיל עליו האילן ונטמא, ספק לא האהיל, וכן אם היה הטהור יושב תחת האילן והמצורע עובר תחתיו, ספק עמד המצורע ונטמא הטהור, ספק לא עמד -- ספקו טהור.

ז) [ו] ספק שרצים, זה ספק הנזרקין. כיצד, זרק שרץ או דבר טמא לבין הכיכרות, או שזרק כיכר טהור לבין הטמאות, וספק נגע, ספק לא נגע -- טהור, הואיל ומצא הכיכר הטהור שאינו נוגע בטומאה: שכל הטומאות, כשעת מציאתן; ואין אומרין שמא נגע בו ואחר כך נפל בצידו, אלא הרי הן כשעת מציאתן.

ח) [ז] השרץ בפי החולדה, ומהלכת על גבי כיכרות של תרומה, ספק נגע, ספק לא נגע -- ספקו טהור, מפני שלא נחה הטומאה; הייתה מהלכת בו, ונגע בכיכרות, ספק חי, ספק מת -- הרי הן טהורות.

ט) במה דברים אמורים, בזמן שנטלתו והלכה לה. אבל אם נמצא מת בפיה, הרי אלו טמאות; ראוהו חי בפיה -- אף על פי שמצאוהו מת בפיה, הרי הן טהורות.

י) וכן השרץ בפי החולדה, והנבילה בפי הכלב, ועברו בין הטהורים, או שעברו טהורים ביניהן -- ספקו טהור, מפני שאין לטומאה מקום קבוע. היו מנקרין בהן על הארץ -- הרי הן כמונחין ומטמאין למפרע מספק, אם היו ברשות היחיד כמו שיתבאר.

יא) [ח] ספק רשות הרבים כיצד, טומאה שהיא מונחת ברשות הרבים, ספק נגע בה, ספק לא נגע -- ספקו טהור; הייתה מונחת ברשות היחיד, וספק נגע בה, ספק לא נגע -- ספקו טמא. וכל אלו הספקות שטיהרו חכמים -- אפילו ברשות היחיד, מפני שאין בהם דעת להישאל כמו שיתבאר.

יב) [ט] ספק שתי רשייות כיצד, היה דבר טמא ברשות היחיד ודבר טהור ברשות הרבים, או שהיה הדבר הטמא ברשות הרבים והדבר הטהור ברשות היחיד, ונגע באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן נגע, או שהסיט את אחד מהן, ואין ידוע איזה הסיט, אם היה הדבר הטמא מטמא במשא, או שהיה אחד מהן מטמא באוהל, והאהיל על אחד מהן, ואין ידוע על איזה מהן האהיל -- הרי זה טהור.

יג) אף על פי שספק רשות הרבים טהור, כשיבוא לשאול, אומרין לו אם טבלת, אין בכך הפסד. אם טבל, הרי זה משובח; ואם לא טבל, ועשה טהרות -- הרי הן טהורות: שספק רשות הרבים טהור.

יד) [י] שרץ שנמצא שרוף ומונח על גבי אוכלין, וכן טלית שנמצאת מהוהה, ומחט שנמצאת שבורה או חלודה, בין הכלים -- הרי אלו טהורין, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים; ואין אומרין שמא אחר שנגע באוכלין נשרף, ואחר שנטמאו הכלים במגע הטלית, והמחט נשברה או הוחלדה, ובלתה הטלית עד שטהרה: שכל הטומאות, כשעת מציאתן.

טו) [יא] שני עדים אומרין לו נטמאת, והוא אומר טהור אני -- הוא נאמן על ידי עצמו. ואף על פי כן, אין אומרין לו עסוק בטהרות; אלא אם עשה טהרות -- הרי הן טהורות, ויחוש על עצמו. עד אומר נטמא, ושניים אומרים לא נטמא, בין ברשות הרבים, בין ברשות היחיד -- טהור.

טז) שניים אומרים נטמא, ועד אומר לא נטמא, בין ברשות היחיד, בין ברשות הרבים -- הרי זה טמא. עד אומר נטמא, ועד אומר לא נטמא, אישה אומרת נטמא, ואישה אומרת לא נטמא -- ברשות היחיד, טמא; ברשות הרבים, טהור.

---

הלכות שאר אבות הטומאות פרק טז

א) מפני מה טיהרו חכמים ספק רשות הרבים, שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שהטמאים מרובין: אם טומאה ודאית נדחית מפניהם, קל וחומר לספק טומאה -- שאיסור כל הספקות מדבריהם, כמו שביארנו בהלכות ביאות אסורות.

ב) ומפני מה החמירו בספק רשות היחיד, שהרי סוטה שנסתרה, אף על פי שהדבר ספק, הרי היא טמאה לבעלה, עד שתשתה. [ב] וכשם שהסוטה ובועלה שניים, כך ספק טומאה בשניים; אבל אם היו שלושה ברשות היחיד -- הרי ספק טומאתם שם טהור, כרשות הרבים.

ג) במה דברים אמורים, בשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להישאל ולדרוש ממנו מה שאירע לו כסוטה; אבל אם היה חירש או שוטה, או קטן שאינו יודע להשיב על העניין כששואלין אותו -- הרי ספקו טהור. כיצד, חירש או שוטה או קטן שאין בו דעת להישאל שנמצאו בחצר או במבוי שיש שם טומאה, ספק נגעו ספק לא נגעו -- טהורין; וכן כל שאין בו דעת להישאל -- אף על פי שנולד לו הספק ברשות היחיד, ספקו טהור. [ג] הסומה, והישן, והמהלך בלילה -- ספקו ברשות היחיד טמא, מפני שיש בו דעת להישאל.

ד) במה דברים אמורים שכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור -- בשהיה הדבר שקול, ואין שם חזקה; אבל אם היה הדבר ידוע שחזקתו שנטמא, הרי זה טמא. כיצד, תינוק טמא שנמצא בצד העיסה, והבצק בידו -- הרי העיסה טמאה: שדרך התינוק לטפח, ובכך היא חזקתו; ואין שורפין על חזקה זו.

ה) [ד] היו משקין טמאין ובצק טהור, ובהמה או חיה או עופות בבית, ונמצא בבצק מקום נשיכתן -- חזקה ששתו משקין, ונשכו בבצק וטימאוהו. ואם היה שם פרה, ובין המשקין והבצק כדי שתלחך את לשונה -- הרי הבצק טהור; ובשאר כל הבהמות, כדי שתנגב את פיה: פחות מזה, הבצק טמא. ואם היה כלב -- אפילו היו משקין בצד הבצק, הרי זה טהור: שאין דרכו של כלב להניח המזון, ולילך לו אל המים.

ו) נמצא בבצק נקירת התרנגולין -- אם יש בין המשקין והבצק כדי שינגבו את פיהן בארץ, הבצק טהור; ואם לאו, טמא -- שחזקתן ששתו, ונקרו בבצק במשקין שבפיהן.

ז) במה דברים אמורים, בשהיו המשקין צלולין, שבבואה של תינוק ניכרת בהן; אבל עכורין, הבצק טהור -- שאילו נקרו במשקין, היה מקום המשקין ניכר בבצק. אם היו צלולין -- אף על פי שהבצק בחזקת טומאה, אין שורפין על חזקה זו אלא תולין.

ח) [ה] איזו היא חזקה ששורפין עליה ברשות היחיד, עיסה בבית ושרצים וצפרדעים מנופלין שם, ונמצאו חתיכות מבשרן בעיסה -- אם רוב המנופלין שרצים, העיסה טמאה ותישרף; ואם הרוב צפרדעים, טהורה.

ט) [ו] היו טמאות וטהרות בצידו או למעלה ממנו, ונתעטף בטליתו, וספק נגעו, ספק לא נגעו בעת שנתעטף -- אם היו ברשות היחיד, ספקו טמא: שספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה; אפילו בכלי המונח על גבי קרקע, הרי הוא כמי שיש בו דעת להישאל. ואם היו ברשות הרבים, ספקו טהור; ואם אי אפשר שלא ייגע, ספקו טמא.

י) [ז] כיכר של תרומה שנתון על גב הדף, ומדרס נתון תחתיו, ואי אפשר לו כשייפול שלא ייגע במדרס -- אף על פי שהוא במקום מדרון, ובא ומצא הכיכר במקום אחר -- הרי הוא בטהרתו: שאני אומר אדם בא ונטלו, ונתנו במקום זה; ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן, טמא -- שודאי נפל, ונגע במדרס כשנפל.

יא) [ח] תינוק שנמצא בצד בית הקברות, והשושנים בידו -- אף על פי שאין שם שושנים אלא במקום הטומאה, ספקו טהור: שמא אחר ליקטן, ונתנן לו. וכן חמור העומד בבית הקברות, כליו טהורין; ואין אומרין שמא נתמעך בהן, ונגעו בקבר -- מפני שאין בו דעת להישאל, וכשנמצאו לא נמצאו נוגעין, וכל הטומאות, כשעת מציאתן.

יב) [ט] תינוק שהיה תופש בידו של אביו, או שהיה רוכב על גבי כתפו של אביו -- ספקו ברשות היחיד, טמא: מפני שאביו נשאל עליו. [י] וארבע ספקות אמרו חכמים בתינוק: תינוק שאינו יכול להלך, שהניחתו אימו ובאה ומצאה אותו כמות שהוא במקומו -- טהור; ואין אומרין שמא טומאה באה, ונשקתו וגיפפתו.

יג) התחיל התינוק לצאת ולהיכנס -- בגדיו טהורין, ואינן מדרס כשאר בגדי עמי הארץ; ואף על פי שהן טהורין, ואינן מדרס -- אין עושין על גביהן טהרות. הגדיל עד שיהיה בו דעת להישאל, ספקו טמא ברשות היחיד. הגדיל עד שיהיה בו דעת לשמור את גופו, אוכלין על גופו טהרות; יודע לשמור את ידיו, אוכלין על גב ידיו טהרות.

יד) כיצד בודקין אותו, מטבילין אותו, ונותנין לו חולין לשם תרומה -- אם יודע לשמור את גופו, אוכלין על גב גופו טהרות; ואם היה יודע לשמור את ידיו, אוכלין על גב ידו טהרות.

---

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יז

א) כזית מן המת בפי העורב, ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברשות היחיד, ספק שלא האהיל -- הרי האדם טמא מספק: והוא, שיהיה בו דעת להישאל. והכלים טהורין, מפני שאין להן דעת להישאל.

ב) וכן הממלא בכלי, ונתן בעשרה כלים, ונמצא השרץ באחד מהן -- הוא טמא; וכולם טהורין, אף על פי שכולן ספק שמא השרץ בכלי שמילא בו היה תחילה, מפני שהם כלים, ואין בהן דעת להישאל. ואם היה לכלי שמילא בו אוגנים -- הואיל ואפשר שיצאו המים ויתאחר בו השרץ, כולן טמאין.

ג) וכן הממלא בעשרה דליים זה אחר זה, ונתן בעשרה כלים מדלי אחד לכלי אחד, ואין ידוע הראשון מן האחרון, ונמצא שרץ בכלי אחד מהן -- הרי תשעה כלים עם עשרה הדליים טהורין, שאני אומר שמא בכלי זה היה השרץ מתחילתו; ואם יש לדליים אוגנים, הרי כל הדליים עם כל הכלים טמאים.

ד) המערה מכלי לכלי, ונמצא השרץ בתחתון -- העליון טהור; ואין אומרין מהעליון נפל, אלא שמא בתחתון היה, מפני שהן כלים, ואין להם דעת להישאל. וכן כל כיוצא בזה.

ה) [ב] קופה שנשתמש בה בטהרות, ונמצא בה שרץ -- אם יש לה שוליים, או אוגנים אף על פי שאין לה שוליים -- הרי כל הטהרות שנשתמשו בה טמאות: אפילו הייתה בדוקה ומכוסה -- שמא עם הגבהת ידו מן הבדיקה, נפל השרץ.

ו) ואפילו נשתמש בה בטהרות בזווית זו, וטילטלה לזווית אחרת, ונמצא בה השרץ -- כולן טמאות: לפי שמחזיקין טומאה ממקום למקום לתלות, אבל לא לשרוף.

ז) [ג] הזולף את הבור, ומילא ממנו חבייות -- אם היה משקיע כל חבית וחבית בבור וממלא אותה, ונמצא השרץ בראשונה -- כולן טמאות. נמצא באחרונה -- היא טמאה, וכולן טהורות: שאני אומר אחר שמילא את הראשונות, נפל שרץ לבור.

ח) היה זולף בכלי, ונותן לתוך החבייות עד שמילא אותן, ונמצא השרץ באחת מהן -- היא טמאה בלבד, וכולן טהורות: שאני אומר בזו בלבד נפל השרץ, או היה בה עד שלא זלף לתוכה. לפיכך אם היה בודק כל חבית וחבית מהן, ואחר כך נותן בה היין, ומכסה אותה אחר שזולף לתוכה, ונמצא השרץ באחת מהן -- כולן טמאות; וכן אם נמצא השרץ בבור, או בכלי שזולף בו -- הכול טמא.

ט) [ד] היה קוצה זיתים מן המעטן, ומעלה אותן לגג, ונמצא השרץ בגג -- זיתים שבמעטן טהורין; נמצא במעטן, המעטן טמא; נמצא בין הכותל לזיתים, הזיתים טהורין.

י) נמצא השרץ בתוך גוש של זיתים, והגוש בגג -- אם בתוך שלושה ימים, אף המעטן טמא: שאני אומר גוש זה מן המעטן עלה, והשרץ בתוכו. ואם נמצא אחר שלושה ימים משהעלה זיתים לגג, הרי המעטן טהור: שמא בגג נתקבצו ונעשו גוש, בתוך השלושה ימים.

יא) [ה] הקורץ מקרצת מן העיסה, ונמצא שרץ במקרצת -- המקרצת לבדה טמאה; נמצא בעיסה, העיסה לבדה טמאה; נמצא בתוך המקרצת, אף העיסה טמאה.

יב) [ו] אוכל טמא שנמצאת גרעינה שלו בתוך הכיכר, או על גבי תבשיל רותח -- אף על פי שאין עליה משקה טופח, הרי הם טמאים: שאני אומר האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הכיכר, או מחמת הרתיחה, ונשארה גרעינתו.

יג) נמצאת הגרעינה על גבי הכיכר, או בתוך תבשיל צונן -- הרי אלו טהורין, אף על פי שיש עליה משקה: שאני אומר גרעינה זו לבדה נפלה אחר שאבד האוכל מעליה, שהרי אינה מטמאה.

יד) [ז] היו בבית אוכלין טמאין ואוכלין טהורים, ונמצאת גרעינה בבית -- הולכין אחר הרוב; וכן אם היו דמים טהורים ודמים טמאים בתוך הבית, ונמצא דם על האוכל -- הולכים אחר הרוב. מעשה היה בכיכר של תרומה שנמצא עליו דם, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו: שאפילו נאמר דם שרץ הוא -- אני אומר דם שרץ חי הוא, שהוא טהור.

טו) [ח] עיר שיש בה נבילות ושחוטות -- בשר הנמצא בה, הולכים אחר הרוב; וכן אם היה הנמצא בה ספק שרץ, ספק צפרדע -- הולכין אחר הרוב שיש באותה העיר באותו הזמן. זה הכלל -- בנמצא, הלוך אחר הרוב.

טז) [ט] האישה שהייתה מגבבת גבבה בחצר, ונמצא שרץ בתוך גבבה -- הרי זו טהורה, שאין השרץ מטמא במשא. נמצא על גבי הגבבה -- הרי זו טמאה, שמא נגעה בו. הייתה כוברת בכברה, ונמצא שרץ בתוך הפירות שבכברה -- הרי זו טהורה; נמצא על גבי הכברה, הרי זו ספק טמאה -- שמא נגעה בו, וכל ספק ברשות היחיד טמא כמו שביארנו.