Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות פסולי המוקדשין פרק יז

א) כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, שנתן מהן מתנה ראשונה במחשבה נכונה, ונתן ממתנה שנייה ואילך במחשבת שינוי השם, או במחשבת המקום, או מחשבת הזמן -- הרי זה כיפר, והורצה הקרבן; ואם נתן את הראשונה במחשבת הזמן, והשלים המתנות במחשבת המקום -- הרי זה פיגול: שמתנה ראשונה, היא העיקר.

ב) אבל כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי -- הואיל וכולן מעכבין זה את זה כמו שביארנו, אם נתן אחת מהן שלא כתקנה אלא הפסיד בה המחשבה, אף על פי שנתן כל השאר כתקנן, הזבח פסול.

ג) [ב] חישב בראשונה מחשבת הזמן, ושתק בשאר, או שנתן כולן כתקנן, חוץ מן האחרונה שנתן במחשבת הזמן -- הרי זה פסול, ואינו פיגול: עד שיזה כולן במחשבת הזמן, שהרי כולם במתנה אחת הן. [ג] טבילת אצבע בדם החטאות הפנימייות, מפגלת. כיצד, חישב בשעת טבילת אצבע בדם מחשבת הזמן, הרי זה כמחשב בשעת הזיה.

ד) היה עומד בעזרה, וחישב מחשבת הזמן בחטאות הנעשות בפנים בדבר הנעשה בפנים -- אינו פיגול; חישב בדבר הנעשה בחוץ, הרי זה פיגול. [ה] כיצד, היה עומד בעזרה, ואמר הריני שוחט להזות דמו למחר -- אינו פיגול: שההזיה לפנים בהיכל. [ו] היה עומד בהיכל, ואמר הרי אני מזה לשפוך שיירים למחר -- אינו פיגול: שהרי חישב בפנים, בדבר הנעשה בחוץ.

ה) אבל אם היה עומד בעזרה, ושחט, והוא מחשב לשפוך שיירים למחר, או להקטיר אימורין למחר -- הרי זה פיגול: שהרי חישב בחוץ, בדבר הנעשה בחוץ.

ו) [ז] התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד, השוחט את התודה, והוא מחשב שיאכל מבשרה, או יזרוק דמה, או שיקטיר אימוריה, למחר -- הזבח עם הלחם, פיגול; אבל אם חישב לאכול מן הלחם למחר -- הלחם לבדו פיגול, וזבח התודה אינו פיגול.

ז) [ח] וכן הדין בשני כבשי עצרת, עם שתי לחם הבאות עימהן -- שאם חישב מחשבת זמן בכבשים, נתפגלו שתי הלחם; חישב שיאכל משתי הלחם למחר -- שתי הלחם פיגול, והכבשים אינן פיגול.

ח) חישב באחת מארבע העבודות לאכול כזית מבשר הזבח עם הלחם למחר -- הלחם לבדו פיגול, והתודה או הכבשים אינן פיגול. [ט] המקטיר שני בזיכי לבונה שעם לחם הפנים, וחישב בשעת הקטרתן שיאכל לחם הפנים למחר -- הרי הלחם פיגול.

ט) [י] השוחט שני כבשי עצרת, וחישב לאכול אחת משתי החלות למחר -- שתיהן פיגול. [יא] הקטיר שני הבזיכין, והוא מחשב לאכול אחד משני הסדרים למחר -- שני הסדרים פיגול. [יב] וכן אם חישב מחשבת הזמן באחת מחלות התודה, או באחת מחלות מנחת מאפה התנור -- הרי כל החלות פיגול.

י) [יג] אבל אם נטמאת אחת משתי החלות, או אחד משני הסדרים, או אחת מן חלות התודה, בין לפני זריקה, בין לאחר זריקה -- אותה החלה ואותו הסדר, אסור; והטהור בטהרתו, וייאכל.

יא) [יד] חישב בעבודת אחד משני הכבשים, שיאכל כזית משתי הלחם למחר, וכן אם חישב בהקטרת אחד משני הבזיכין, שיאכל כזית מלחם הפנים למחר -- הרי הלחם פסול, ואינו פיגול: עד שיחשב בכל המתיר -- שהוא עבודת שני הכבשים, והקטרת שני הבזיכין.

יב) [טו] שחט אחד, וחישב לאכול חצי זית מחלה זו למחר, ושחט השני, וחישב לאכול חצי זית מחלה שנייה למחר -- הרי אלו מצטרפין לפיגול; והוא הדין בשני הבזיכין, עם שני הסדרים.

יג) [טז] חישב באחד משני הכבשים מחשבת הזמן, ועשה השני במחשבה נכונה -- זה שעשאהו במחשבת הזמן, פיגול; והשני, כשר. [יז] שחט אחד מהן, וחישב בשעת שחיטתו שיאכל מבשר השני למחר -- שניהם כשרים: שאין מחשבין מזה על זה.

יד) [יח] שני כבשי עצרת, אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. כיצד, שחטן וזרק דמן במחשבת שינוי השם, לא קדש הלחם; שחטן לשמן, וזרק דמן שלא לשמן -- הלחם קדוש, ואינו קדוש; שחטן שלא לשמן -- אף על פי שזרק לשמן, לא קדש הלחם.

טו) [יט] שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה, וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן -- נתפגלו שתי הלחם, אף על פי שהן בחוץ: שהזריקה מועלת ליוצא, אף על פי שעדיין הוא בחוץ.

טז) [כ] כבשי עצרת ששחטן לשמן, ואבד הלחם -- אם זרק דמן לשמן, הרי אלו פסולין; זרק דמן במחשבת הזמן, אחר שאבד הלחם -- הרי אלו ספק אם הותרו באכילה, או לא הותרו.